הפרעה דו קוטבית

המונח "הפרעה דו-קוטבית" מתייחס לרצף של הפרעות מצב רוח שהמשותף להן הוא חוסר יציבות בביטוי רגשי, המתאפיין במחזוריות. הפרעה דו-קוטבית היא מחלה רפואית ביולוגית שנגרמת בעקבות שינויים בתפקוד המוח ובפעילותו. הגנטיקה עשויה להשפיע על המחלה באופן פעיל. ההפרעה עשויה להשפיע במידה ניכרת על התפקוד היום-יומי ולהפריע בתעסוקה, ביחסים חברתיים ובחיי המשפחה.

אנשים שסובלים מהפרעה דו-קוטבית נתונים למחזורים של מצב רוח מאני (התרוממות רוח, אופוריה, בולמוס קניות, אנרגיה רבה, היעדר צורך בשינה, חשיבה גרנדיוזית, חשק מיני מוגבר, דיבור לחוץ, רצף מחשבות מהירות וכו'). בדרך כלל, בעקבות התקופה המאנית מגיעה נפילה לדיכאון (ירידה באנרגיה, שינה מרובה או מופחתת, תיאבון מוגבר או מופחת, מחשבות שליליות, עצב ובכי, חוסר תקווה, חוסר אונים, מחשבות אובדניות, בידוד חברתי, פגיעה בקשב ובריכוז, פגיעה בזיכרון וביכולת קבלת החלטות, חוסר עניין ומוטיבציה וכד').

מקצת האנשים סובלים ממחזוריות מהירה במיוחד וחווים יותר מארבעה מחזורי מניה-דיפרסיה בשנה. העליות והירידות במצב הרוח עשויות להיות תכופות עד כדי כך שמצבי הרוח הנורמטיביים מתגמדים לנוכח מצבי הרוח הפתולוגיים.

אחד הסיבוכים הקשים של הפרעה דו-קוטבית הוא שימוש לרעה בחומרים כימיים. אנשים שסובלים מההפרעה עלולים להששתמש לרעה בחומרים לא-חוקיים על מנת לרפא את עצמם מהכאב הרגשי שהם חווים בעקבות השינויים הדרמטיים במצב הרוח. כמו כן, אנשים רבים שסובלים מההפרעה משתמשים בסמים כדי למקסם או לשמר את המצב המאני.